×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא ברכות מ״ה.גמרא
;?!
אָ
דַּחֲנַקְתֵּיהּ אוּמְצָא.: רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר ״בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת וְחֶסְרוֹנָן״.: אֲמַר לֵיהּ רָבָא בַּר רַב חָנָן לְאַבָּיֵי, וְאָמְרִי לַהּ לְרַב יוֹסֵף: הִלְכְתָא מַאי? אֲמַר לֵיהּ: אפּוֹק חֲזִי מַאי עַמָּא דָּבַר.:
פרק ז – שלשה שאכלו
מתני׳מַתְנִיתִין: בשְׁלֹשָׁה שֶׁאָכְלוּ כְּאַחַת, חַיָּיבִין לְזַמֵּן. אָכַל גדְּמַאי, וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁנִּטְּלָה תְּרוּמָתוֹ, מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּפְדּוּ, דוְהַשַּׁמָּשׁ שֶׁאָכַל כְּזַיִת, הוְהַכּוּתִי – מְזַמְּנִין עָלָיו.
ואָכַל טֶבֶל, וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִטְּלָה תְּרוּמָתוֹ, וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִפְדּוּ, וְהַשַּׁמָּשׁ שֶׁאָכַל פָּחוֹת מִכַּזַּיִת, זוְהַנׇּכְרִי – אֵין מְזַמְּנִין עָלָיו. חנָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים – אֵין מְזַמְּנִין עֲלֵיהֶן. עַד כַּמָּה מְזַמְּנִין? – טעַד כְּזַיִת. ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עַד כְּבֵיצָה.: גמ׳גְּמָרָא: מה״ממְנָא הָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַב אַסִּי: דְּאָמַר קְרָא ״גַּדְּלוּ לַה׳ אִתִּי וּנְרוֹמְמָה שְׁמוֹ יַחְדָּו״ (תהלים ל״ד:ד׳). רַבִּי אֲבָהוּ אָמַר: מֵהָכָא: ״כִּי שֵׁם ה׳ אֶקְרָא הָבוּ גוֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ״ (דברים ל״ב:ג׳). אָמַר רַב חָנָן בַּר אַבָּא: ימִנַּיִן לָעוֹנֶה ״אָמֵן״ שֶׁלֹּא יַגְבִּיהַּ קוֹלוֹ יוֹתֵר מִן הַמְבָרֵךְ – שֶׁנֶּאֱמַר: ״גַּדְּלוּ לַה׳ אִתִּי וּנְרוֹמְמָה שְׁמוֹ יַחְדָּו״. אָמַר ר׳רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי: מִנַּיִן שֶׁאֵין הַמְתַרְגֵּם רַשַּׁאי לְהַגְבִּיהַּ קוֹלוֹ יוֹתֵר מִן הַקּוֹרֵא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל״ (שמות י״ט:י״ט), שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר ״בְקוֹל״, וּמָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״בְקוֹל״ – בְּקוֹלוֹ שֶׁל מֹשֶׁה. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: כאֵין הַמְתַרְגֵּם רַשַּׁאי לְהַגְבִּיהַּ קוֹלוֹ יוֹתֵר מִן הַקּוֹרֵא. וְאִם אִי אֶפְשָׁר לַמְתַרְגֵּם לְהַגְבִּיהַּ קוֹלוֹ כְּנֶגֶד הַקּוֹרֵא – יְמַעֵךְ הַקּוֹרֵא קוֹלוֹ וְיִקְרָא.: אִתְּמַר: שְׁנַיִם שֶׁאָכְלוּ כְּאַחַת, פְּלִיגִי רַב וְרַבִּי יוֹחָנָן. חַד אָמַר: אִם רָצוּ לְזַמֵּן – מְזַמְּנִין, וְחַד אָמַר: אִם רָצוּ לְזַמֵּן – אֵין מְזַמְּנִין. תְּנַן: שְׁלֹשָׁה שֶׁאָכְלוּ כְּאַחַת חַיָּיבִין לְזַמֵּן. שְׁלֹשָׁה – אִין, שְׁנַיִם – לָא! הָתָם חוֹבָה, הָכָא רְשׁוּת. תָּא שְׁמַע: לשְׁלֹשָׁה שֶׁאָכְלוּ כְּאַחַת – חַיָּיבִין לְזַמֵּן, וְאֵין רַשָּׁאִין לֵיחָלֵק. שְׁלֹשָׁה – אִין, שְׁנַיִם – לָא! שָׁאנֵי הָתָם דְּקָבְעוּ לְהוּ בְּחוֹבָה מֵעִיקָּרָא. תָּא שְׁמַע: מהַשַּׁמָּשׁ שֶׁהָיָה מְשַׁמֵּשׁ עַל הַשְּׁנַיִם – הֲרֵי זֶה אוֹכֵל עִמָּהֶם, אע״פאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָתְנוּ לוֹ רְשׁוּת. הָיָה מְשַׁמֵּשׁ עַל הַשְּׁלֹשָׁה – הֲרֵי זֶה אֵינוֹ אוֹכֵל עִמָּהֶם, אֶלָּא אִם כֵּן נָתְנוּ לוֹ רְשׁוּת! שָׁאנֵי הָתָםמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
E/ע
הערותNotes
פירש״י בד״ה עד כמה כו׳ ונ״מ להוציאם י״ח אם יתנו לו הכוס כו׳ עכ״ל דאי לענין צירוף לזימון לא הוה אצטריך ליה למתני עד כמה מזמנין עליו אלא דה״ל למיפלג לענין ברכה אי חייב בכזית אי בעי כביצה וממילא דהוה שמעינן מיניה לענין צירוף דלא גרע מטבל עמו בציר דמצטרף כדלקמן אלא דלענין להוציא את הרבים י״ח אצטריך ליה למיתני כדאמרי׳ לקמן וק״ל: תוס׳ בד״ה שלשה שאכלו כו׳ ורב אלפס תופס דרך משנה עיקר כו׳ עכ״ל כן הוא בתוס׳ בכל ספרים ישנים וחדשים מקרוב באו שהגיהו ורב אלפס תופס דרך ראשון עיקר וה״פ כו׳ עכ״ל לא ידענא להולמו שהרי רב אלפס כתב דאשמעינן מתני׳ דאין רשאין לחלק דאע״פ שכל אחד ואחד אוכל מככרו לעצמו אין רשאין לחלק ואין זה מסכים לדרך ראשון שכתבו התוס׳ וה״פ נתנו כו׳ וגם רבינו יונה כתב לפי דברי הרי״ף שאינו לדעת ב׳ האמוראים שבירושלמי וע״ש באורך: בד״ה אכל טבל כו׳ וה״ה אם אכלו שלשתן טבל דאין חייבין לזמן כדאמרי׳ כו׳ עכ״ל מהרש״ל מחק כל זה מדברי התוס׳ לפי שמצא ראיה זו בדברי הרא״ש על ע״א ואין זה כדאי למחוק כל נוסחות התוס׳ שלפנינו והפי׳ לדבריהם דהשתא דטעמא דאין מזמנין על האוכל טבל משום דלאו שמה אכילה ואין קובעין עליה כיון דאסורה אף לכהן ה״ה באכלו שלשתן טבל דאין מזמנין כדאמרינן הרי שגזל כו׳ אלא מנאץ כיון דמנאץ הוא אין זה מקרי להו קבוע לזמן עליו וה״ל כאוכל פירות כמ״ש הרר״י בפי׳ הרי״ף וק״ל: בד״ה בקולו של משה וא״ת היכי כו׳ והוא מביא שהקב״ה היה קורא ומשה היה מתרגם כו׳ עכ״ל הוצרכו לזה דאי הוה איכא לפרושי שמשה היה קורא והקב״ה היה מתרגם הוה א״ש דמייתי ראיה שהמתרגם אינו רשאי להרים קולו יותר מהקורא אבל השתא שמתוך המקרא שהביא משה ידבר והאלהים יעננו וגו׳ משמע שהקב״ה קורא ומשה היה מתרגם א״כ אין כאן ראיה [שלא להרים קול] אלא שהקורא לא ירים קולו יותר מהמתרגם ודו״ק: בד״ה שלשה שאכלו כו׳ וכה״ג תמצא בהרבה מקומות ותימה אם כן אמאי לא מקשה כו׳ עכ״ל ר״ל דבכמה מקומות מייתי הרישא וסמך בעיקר קושייתו אסיפא ומה שהקשו שוב אמאי לא מקשה מן הסיפא כו׳ ר״ל כיון דהקושיא מהסיפא לא הוי ליה למקשה למנקט במלתיה שלשה אין ב׳ לא דהיינו הקושיא מרישא וק״ל:
בא״ד דא״כ הל״ל אין היחיד רשאי ליחלק א״נ כו׳ עכ״ל ושפיר הוה משמע נמי שהשנים לא יניחו אותו ליחלק שיפקיעו ממנו ברכת הזימון ומיהו בסיפא דקתני ארבע ה״מ למתני אף לפי האמת אין היחיד רשאי ליחלק אלא משום רישא דקתני שלשה נקט האי לישנא וק״ל:
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×